בסיום דרכם המשותפת של בני זוג נשואים, אחד הנושאים העיקריים העומדים בפניהם הוא חלוקת הרכוש המשותף.
על זוגות שנישאו לפני 1.1.1974 חלה הלכת השיתוף הנקראת גם "חזקת השיתוף". המדובר על חזקה משפטית לפיה כל רכושם של בני זוג נשואים יחולק ביניהם בעת הגירושין שווה בשווה .
החל מיום 1.1.1974 חל חוק יחסי ממון בין בני זוג אשר חל על זוגות שנשאו לאחר מועד זה.
יש להדגיש כי הכללים הקבועים בחוק יחולו רק על זוגות שלא ערכו הסכם ממון ביניהם בו קבעו את אופן חלוקת הרכוש בעת הגירושין ע"פ רצונם והסכמותיהם
אחד העקרונות שנקבעו בחוק יחסי ממון (בס' 5 א' 1 ) הינו כי ירושות, מתנות ונכסים שנרכשו ע"י אחד מבני הזוג טרם הנישואין- לא יוגדרו כרכוש משותף ולא יחולקו בין בני הזוג בעת פקיעת הנישואין.
חשוב לדעת כי בנסיבות מיוחדות פתוחה הדלת בביהמ"ש לאחד מבני הזוג לטעון כי יש לכלול במצבת הרכוש לחלוקה גם נכס שהינו ע"פ חוק מוחרג מהחלוקה בין הצדדים וזאת כאשר ניתן להוכיח כי היתה בין הצדדים כוונת שיתוף ספציפית בנכס זה, כי הצד הטוען לשיתוף הסתמך על מצגי השיתוף שהוצגו במהלך החיים המשותפים, כי הצד הטוען לשיתוף השקיע מכספיו בנכס ועוד.
נכסי קריירה, מוניטין וכושר השתכרות אף הם נכסים הניתנים לחלוקה בין בני זוג כאשר המדובר על נכסים שנצברו מפירות מאמצם המשותף של בני הזוג כל אחד בדרכו ובתרומתו שלו לצבירתם.
חוק יחסי ממון בין בני זוג אף מעניק לביהמ"ש למשפחה (בס' 8 (2) לחוק) שיקול דעת לפסוק חלוקה לא שיוונית בין בני זוג באופן בו הנכסים או חלק מהם יתחלקו בין בני הזוג שלא שווה בשווה. כך למשל ביהמ"ש למשפחה יכול לקבוע כי בת הזוג תקבל 60% מדירת המגורים המשותפת ובן הזוג 40% מהדירה וזאת למשל בגין פערים בכושר ההשתכרות של בן הזוג על זה של בת הזוג.
לצורך בחינה והערכה של היקף ושווי הרכוש הנכסים המשותפים לחלוקה בין בני הזוג, ממנים בתי המשפט למשפחה מומחים כגון רואה חשבון, אקטואר ועוד, המהווים זרועם הארוכה של בתי המשפט וזאת לצורך הגשת חוות דעת ובה פירוט וסיכום היקף ושווי הרכוש לחלוקה והמלצות לגבי אופן החלוקה בין בני הזוג.
המועד הקובע לצורך איזון המשאבים בין בני הזוג נקרא "מועד הקרע".
מועד הקרע לא תמיד יקבע כמועד פקיעת הנישואין (מועד הגירושין), לעיתים רבות המועד יוקדם ויקבע במועד הקרע הסופי בין הצדדים, המועד בו ניתן להוכיח כי נותק השיתוף הכלכלי הרגשי והפיזי בין בני הזוג.